יש המון דברים במורשת הבולגרית שלי שלא נגעתי בהם. זה הצד של המשפחה שפחות הייתי קרובה אליו, ופחדתי להיראות מזויפת. כאילו מי את, מה את בכלל יודעת. ההמנעות הזו, עם הזמן יצרה פחד, הצמדות למוכר ופשוט פחד ממה שלא.
לפני כמעט שנה, היה לי העונג לנסוע לראשונה בחיי, למולדתו של אבי, בולגריה. לא נסעתי לטיול שורשים, לא ביקרתי במקום בו נולד, זו לא הפעם הראשונה בה השתמשתי בדרכון הבולגרי. נסעתי לבשל בסדנת צילום אוכל של אפרת. כל החוויה קרבה אותי למורשת שלי הרבה יותר ממה שידעתי שאפשר.
משהו בשפה, חומרי הגלם, העבודה עם האוכל דרך הידיים גם בלי להבין את המילים.
יצא לי לראות את חמותה של אפרת עובדת. מכינה עלי גפן, סלט, או את מרק הטרטור, שעליו, לצערי, לא גדלתי. אין לי צל שספק, שבנות דודותיי, שכנראה קוראות את המילים האלה, חושבות לעצמן "על מה היא מדברת? טרטור זה בייסיק!" ובכן, זכרונות אפשר תמיד לייצר לא?
שם, במדינה בה חלק בלתי מבוטל מהסיפור שלי החל, למדתי מחדש על המורשת שלי.
מרק טרטור, הוא מרק למביני עניין. אני מאוד אוהבת אותו, אבל מניסיוני הוא ממש לא לטעמם של כולם.
מדובר במרק קר, מושלם לימים הנוכחיים של השנה שמתחממים עוד ועוד, עם מלפפונים, יוגורט, שמיר, שום ותבלינים. סוג של ציזיקי, בגרסה שגומעים.
מי שבשבילו אין ערב חג בלי מרק, תשקלו להכין את הדבר הפרשי הזה לערב החג שלכם, לדעתי, האורחים שלכם יעופו.
|מה צריך ל-4-6 מנות?
2 מלפפונים
600 גר' יוגורט 5%
3-4 שיני שום כתושות
4 כפות אגוזי מלך קצוצים
חופן עלי שמיר קצוצים
3 כפות שמן זית
3/4 כפית מלח
1/2 כפית פלפל שחור
מים לפי הצורך
|אופן ההכנה:
קוצצים דק את המלפפונים (אפשר גם לגרר בפומפייה אבל זה משנה את המראה והמרקם של המרק).
קוצצים את אגוזי המלך ואת השמיר.
מערבבים בכלי את כל החומרים עד לקבלת מרק לא סמיך מידי.
מוסיפים מים כדי לדלל את המרק.
טועמים ומתקנים טעמים לפי הצורך.
שומרים במקרר ומגישים קר.
בתיאבון!
