גילוי נאות: בשבילי, פסח הוא תמיד החג האידיאלי לצאת בו לחופשה. אני קונדיטורית, אני מעדיפה לא להתעסק בלהתחיל להוציא את הקמח מהסטודיו, להתחיל לחשוב למי ואיך להתאים את הארוחות והסדנאות, זה החג שנוצר כאילו בשביל להגיד - קחי לך חופשה.
לפני שנתיים, נסעתי עם אמי האהובה לטיול ביפן וסינגפור.
בשנה שעברה, עם אמי האהובה ובן זוגי שיחיה אורי ללונדון המהממת.
השנה, הייתי אמורה דווקא לנסוע להשתלמות. לפני כחצי שנה, סגרתי השתלמות בקורדון בלו בפריז. כי כבר הרבה זמן שלא השתלמתי. הרבה זמן שלא העשרתי את עצמי מקצועית. לפני חצי שנה בערך, הרגשתי ממש תקועה. חיפשתי קורסים בכל העולם. חלקם בבתי ספר בהם למדתי והשתלמתי בעבר, חלקם במוסדות חדשים. כן, בעיקר בתי ספר רשמיים. חיפשתי את ההשתלמות הכי מקצועית שיכולתי למצוא. בסוף, מצאתי את מה שרציתי בקורדון בלו. השתלמות מעשית בבצקים כרוכים. חלום. הכל כבר היה סגור, הקורס שולם, המלון הוזמן, הטיסה חיכתה, אפילו סיור עם שרון היינריך כבר היה מתוכנן, ככה, כי אם כבר להעשיר אז עד הסוף.
לפני כמה שבועות כבר התחילו החששות בעקבות הוירוס שהשתלט על העולם. לא ידעתי מה לעשות. הייתי בקשר יומיומי עם הקורדון בלו ועם שרון המהממת שרק ניסתה להוציא מהפאניקה ולשדר עסקים כרגיל.
לצערי, או לשמחתי בשלב הזה, הקורס בוטל כי כולם ביטלו את השתתפותם. אני, שעוד הייתי תמימה, אמרתי להם, פשוט תודיעו לי מתי הקורס הבא ותרשמו אותי. כאילו שלמישהו ידוע מתי הסוף של הדבר הזה.
למה לשמחתי? כי אני חוששת שאם לא היו מכריחים אותי לעצור ולבטל הכל הייתי עולה על הטיסה הזו. הטיסה הכל כך מיותרת הזו עכשיו. כן, אני מתבאסת בטירוף. אבל הייתי מתבאסת יותר להידבק בוירוס הזה שאני לא יודעת עליו מספיק במדינה זרה. בלי שמכירים אותי, בלי לדעת מה לעשות. עוד אי ודאות.
אז אני שמחה היום להיות בבית שלי, בארץ. אני בבית כבר כמעט שבוע, ואני מתעסקת רק בלהכין לכולנו תכנים ומתכונים לפסח. כי אולי סדר פסח עוד יהיה לנו. יצא לי פתיח קצת מבאס, אבל האמת היא שהמסר שלי אופטימי. כי כרגע, אני כל כך מקווה שיהיה סדר פסח. הכי קטן והכי אינטימי מתאים לי. אני בעיקר מתגעגעת לאמא שלי. אני רוצה להיות איתה באותו החדר (אני יודעת, אסור), הייתי שמחה אפילו לחבק אותה אבל בואו לא נקפוץ מעל הפופיק. אבל אני אופטימית, ואני מאמינה שהשבועות הקרובים הם קריטיים.
לכן, בואו נהיה אופטימיים כולנו יחד ונכין עוגה כשרה לפסח.
מה עושה אותה כשרה לפסח?
אין בה קמח בכלל, היא לחלוטין על בסיס פיסטוק וביצים. אין מה לעשות, ביצים הן עניין מאוד גדול בעוגות כשרות לפסח, היות והן בעצם מה שמחזיק את כל הסיפור הזה.
את העוגה הזו חלמתי בחודש האחרון, ואני ממש רוצה להקדיש אותה לחובב פיסטוק עוד יותר מושבע ממני, אורן לוקסומבורג (מתי יהיה בפודקאסט פרק על פיסטוק אני שואלת?!), שהבטחתי לו פינוק מיוחד לחג.
|מה צריך?
|לעוגה:
120 גר' חמאה
275 גר' סוכר (1/3 1 כוסות)
1 כפית תמצית וניל
גרידת ליים מליים 1
50 מ"ל מיץ ליים
4 ביצים מופרדות, בטמפ' חדר
240 גר' פיסטוק טחון (כ-3 כוסות)
300 גר' גבינת שמנת
|גלייז פיסטוק:
150 גר' מחית פיסטוק
2 כפות אבקת סוכר
|לפרוסות ליים מסוכרות:
2 ליימים
1 כוס סוכר
1 כוס מים
|אופן ההכנה:
מחממים תנור ל-160 מעלות. משמנים תבנית או רינג בקוטר 20 ס"מ, מרפדים בנייר אפייה ומניחים בצד.
במיקסר עם וו גיטרה, מעבדים את החמאה, 160 גר' מהסוכר (3/4 כוס+כף), וניל וגרידת ליים. מוסיפים פנימה את החלמונים. מוסיפים פנימה את מיץ הליים והפיסטוק הטחון.
מוציאים מהמיקסר, ומקפלים פנימה את גבינת השמנת.
לוקחים את החלבונים ומקציפים בנפרד, עם וו הקצפה, עד שמתחיל
להיווצר קצף. בשלב הזה מוסיפים בהדרגה את שארית הסוכר. ממשיכים להקציף עד שהקצף יציב.
מקפלים את מסת החלבונים אל תוך מסת החלמונים עד שמקבלים
בלילה בצבע אחיד ובמרקם אחיד.
מוזגים אל תוך התבנית.
אופים כ-45-50 דקות. מוציאים מהתנור ומקררים. לאחר שהעוגה התקררה, מוציאים
מהרינג.
להכנת פרוסות הליים המסוכרות, פורסים ליים במנדולינה (או בסכין חדה פרוסות דקות), ואם יש גרעינים זורקים אותם.
בסיר קטן אך רחב מרתיחים 1 כוס סוכר ו-1 כוס מים עד שהסוכר נמס ונהיה סירופ. כשהסירופ רותח מנמיכים לחום נמוך ומוסיפים את פרוסות הליים. רצוי לסדר בשכבה אחת, או בשכבה על שכבה. מבשלים עד שהקליפות מתחילות להשקיף, כ-45-60 דקות.
מעבירים לרשת אפייה, ומניחים לליימים להתייבש ולהתקשות. לפחות 1שעה.
לאחר שהליימים התייבשו והעוגה התקררה, מערבבים בקערה בינונית עם לקקן את מחית הפיסטוק ואבקת הסוכר עד לקבלת גלייז סמיך ואחיד.
מפזרים על העוגה ועל הצדדים אם אוהבים. מקשטים עם פרוסות ליים מסוכרות.
בתאבון וחג שמח!
