social icons-01.png
social icons-02.png

״השלהבת והברוש״ או ״שנת 2017 – סוף פסוק״

December 30, 2017

 

 

שני יסודות

זלדה

הלהבה אומרת לברוש
כאשר אני רואה
כמה אתה שאנן
כמה עוטה גאון
משהו בתוכי משתולל
איך אפשר לעבור את החיים
הנוראים האלה

בלי שמץ של טירוף
בלי שמץ של רוחניות
בלי שמץ של דמיון
בלי שמץ של חירות
בגאווה עתיקה וקודרת

לו יכולתי הייתי שורפת
את הממסד
ששמו תקופות השנה
ואת התלות הארורה שלך
באדמה, באוויר, בשמש, במטר ובטל

הברוש שותק,
הוא יודע שיש בו טירוף
שיש בו חירות
שיש בו דימיון
שיש בו רוחניות,
אך השלהבת לא תבין
השלהבת לא תאמין


 

את שנת 2017 פתחתי במסיבה ליד מאלאמבימבי, אוסטרליה. מסיבת הפרידה שלי מאוסטרליה. אחד הרגעים הכי זכורים לי, היו כשיצאנו מהמסיבה ושכבנו על הדשא, הסתכלנו על הכוכבים, שבאוסטרליה רואים אותם היטב. סביבי ישבו כולם דלוקים על אמ.די. ורק הפגינו אהבה, ואני שכבתי וחשבתי על כל מה שעברתי במסע הזה. על כל מה שהביאה איתה שנת 2016. המסע שלה לא היה פשוט. הוא היה קשה מאוד עבורי, והיה לי ברור, ש-2017 נפתחת בצליל שונה.

יומיים לאחר מכן, עליתי על מטוס ועזבתי את אוסטרליה. התחלתי את המסע בן השבועיים שלי בחזרה לישראל, בחזרה אל החיים האמיתיים. שלי לפחות. ידעתי בעיקר, שאני לא כל כך יודעת. אני לא יודעת מה אני עושה כשאני חוזרת לארץ, כי זו הפעם הראשונה שלא חיפשתי מסעדה לעבוד בה. ידעתי שהשנה אבנה לי בית, את הבית שלי, הסטודיו שלי. ידעתי שהשנה אחפש, את התשובות לכל השאלות (אולי רק לחלק, חלק זה הרבה). אבל בעיקר, בעיקר לא ממש ידעתי.

אני חושבת ש-2017 היא השנה בה למדתי שזה בסדר לא לדעת הכל. הנה, השנה הכי חסרת ודאות בחיי הבוגרים, ואני בסדר, שרדתי. זו שנה בה למדתי שמותר לנסות דברים. כל מיני דברים. מותר לטעות. מותר לכאוב. מותר להרגיש. אני חושבת שלמדתי את ההבדל שבין להרגיש בפנים, בנפש, לבין להרגיש רק בחוץ, בגוף. אולי השנה הבנתי סוף-סוף, שיש קשר ישיר בין השניים.

מידי יום ביומו אני לומדת שאני רחוקה מלהיות מושלמת. מידי יום ביומו אני לומדת להשלים עם זה, שזה בסדר. למדתי להגיד ״לא״, לדברים שאינם נכונים לי, שאינם מתאימים בחיי, גם לאנשים. החזרתי לעצמי את היכולת לקחת את הדברים שכן מתאימים לי, את הדברים שאני רוצה. כנראה שהייתי ילדה טובה, כי השנה נכנסו לחיי כמה מהאנשים הכי קרובים אליי. איזה דבר! לפגוש בחיים הבוגרים אנשים שאפשר להיות איתם במלוא מובן המילה, לחשוף בפניהם חלק של הנפש. לי, בכל אופן, זה לא דבר מובן מאליו בכלל, אני אסירת תודה בטירוף על הדבר הזה.

בשנת 2017, נפרדתי משנות ה-20 לחיי. אני חושבת שלבסוף הצלחתי לקבל את זה, ומשהו בי נרגע. אני בת 30, 30 וטוב לה. לימים מרגישה בת 80, אבל רוב הזמן מרגישה בת 5. אז מהו הגיל, אם לא רק מספר.

למדתי השנה, שלפי האמונה הסינית אני ארנב אש (היי, זה דווקא מגניב! לפי האמונה הסינית השנה בה נולדנו, הלא היא החיה, והאלמנט של אותו השנה, מאפיינים אותנו). אני לא רואה צורך להרחיב בכך, רק אגיד שזה מסביר המון. שיעור חשוב נוסף, הוא שלאש יש כמה מצבים. גחלת נמוכה, לדוגמא. השיעור כאן, הוא שהאש אינה נכבית, גם כשהיא חלשה, היא תמיד יכולה להתפרץ שוב ולסחוף. לפעמים צריך לדעת כיצד למנוע ממנה לשרוף את כל מה שניכר בדרכה.

השנה למדתי לשלוט באש. לא לגמרי, לא כל הזמן, אבל שליטה מסוימת.


 

אני חושבת שזו הסיבה שגם הפעם, צירפתי את אחד השירים האהובים עליי, על השלהבת והברוש, של זלדה. כבר הרבה פעמים קישרתי אותו למצב הרוח, לעונות השנה, לעונות שלי, וכמובן שאפשר בקלות לקשר אותו גם לאוכל. אני חושבת שהשנה למדתי להבין קצת יותר גם את הברוש. להכיל אותו. התחלתי להבין את הטירוף שלו, את החירות שלו. כי השנה הזו הייתה שנה אמיתית של למידה. עשרות תרגילים בדיחוי סיפוקים, בהכלת האחר. בניסיון לבנות את הפאזל שלי. הפאזל שלי.

לפני כמה ימים נכנסתי לשיעור יוגה. לא נכנסתי לשיעור יוגה מאז שעזבתי את אוסטרליה, כלומר שנה. אולי כי פחדתי שזה לא יהיה מספיק, אולי פחדתי שזה יהיה יותר מידי.

אתמול, משהו בי הבשיל. נכנסתי לשיעור יוגה. זה הרגיש כאילו החסרתי גג שבוע. כאילו לא עזבתי בכלל. זה היה מדהים. לא יאומן כמה שהדבר הזה עושה, מכל בחינה ומכל היבט.

״נסו לרכך את התנועה, לרכך משהו בכם. אולי להרפות ממשהו. אולי כעס. אולי משהו שצריך לשחרר״

אני לא טובה בלהרפות. אני לא טובה בלשחרר. אני חושבת שהתקדמתי המון, אני חושבת שאני מודעת, ועובדת, בעיקר כי אני יודעת שכשאני מצליחה להרפות ולשחרר, משהו בי משתחרר (זאת הדרך שלי להזהיר את עצמי מעצמי, כתב נתן זך).

אני חושבת ששנת 2017 הייתה שנה מדהימה, שנה חשובה בטירוף, שנה של בחינת גבולות של עצמי. שנה של עימות עצמי, של לא לפחד להיות אמיתית. אני חושבת שמכל בחינה, 2017 הייתה המכינה לשנת 2018… ואני מקווה שהיא תביא איתה דברים נפלאים.

בשנת 2018 הייתי רוצה לכתוב כאן יותר, לפחות בתדירות אותה דמיינתי כשהעברתי את הבלוג לכאן. אז כדי לתת סיפתח לשנה הזו, אני מצרפת באיחור אופנתי לפנים מתכון לפאי דלעת.

חשוב לי להגיד שהמתכון הזה מיוחס לתקופת סוף נובמבר, סביב ת׳נקס-גיבינג האמריקאי. אבל, דלועים בעיניי זה דבר מדהים, כל זמן שיש לנו דלועים, המתכון הזה רלוונטי. אז אם אתם קצת הרפתקניים או הרפתקניות, המתכון הזה קיבל אצלי פידבקים מדהימים.

 

בבקשה:

 

פאי דלעת חורפי

צילם: דרור עינב

בצק ג׳ינגר

| חומרים:

170 גר׳ חמאה

160 גר׳ סוכר חום דמררה

255 גר׳ מולסה או סילאן - מולסה היא החומר אותו מפרידים מהסוכר בתהליך הזיקוק, מדובר בנוזל סמיך מאוד ומעט מריר, ניתן למצוא את המולסה בחלק מהסופרים. גם סילאן ישחק כאן תפקיד דומה.

1 כפית מלח

2 כפיות קינמון טחון

2 כפיות ג׳ינג׳ר טחון

¼ כפית פלפל אנגלי טחון

¼ כפית ציפורן טחון

1 ביצה שלמה

1 כפית אבקת אפייה

½ כפית סודה לשתייה

420 גר׳ קמח לבן

 

מלית הדלעת

| חומרים:

400 גר׳ דלעת מבושלת נטו (למי שחי בארה״ב יש מחית דלעת קנויה בדיוק לפאי הזה)

400 גר׳ חלב מרוכז (1 פחית)

2 ביצים גדולות

1 כפית קינמון טחון

1/2 כפית ג׳ינג׳ר מיובש טחון

1/2 כפית אגוז מוסקט טחון

1/2 כפית מלח

 

צילם: דרור עינב

בצק ג׳ינג׳ר

| אופן ההכנה:

בסיר קטן, או בקערה חסינת חום במיקרו, ממיסים את החמאה. מוסיפים אליה את הסוכר, המולסה / סילאן והתבלינים ומערבבים.

מעבירים את המסה למיקסר עם וו גיטרה, על מהירות בינונית, מעבדים עד שהמסה מעט מתקררת.

כאשר תערובת החמאה, הסוכר והתבלינים מסמיכה מעט ומתקררת, מוסיפים את הביצה ומעבדים על מהירות בינונית.

בקערה נפרדת, מערבבים את אבקת האפייה, הסודה לשתיה והקמח.

לאחר שהביצה נטמעה לחלוטין במסה, מוסיפים את היבשים ומעבדים לקבלת בצק אחיד.

הבצק יהיה רך מאוד למגע, וזה בסדר.

מוציאים אותו מהמיקסר ומחלקים ל-2.

משטחים כל חתיכה לפיתה, עוטפים בניילון נצמד, ומקררים לפחות שעה.

לחלופין, אפשר לרדד כל חתיכה בין 2 ניירות אפייה לעובי של כ-1/2 ס״מ ולקרר.

 

 

צילם: דרור עינב

לאחר הקירור, מרדדים את שתי החתיכות בין שני ניירות אפייה, לעובי של כ-1/2 ס״מ.

מחזירים חצי אחד למקרר, ואת החצי השני מסדרים על תבנית הפאי.

מוודאים שאין חורים, חותכים את יתרת הבצק, ומאחסנים במקפיא עד לאפייה (לפחות 10 דקות).

 

 

צילם: דרור עינב

מלית הדלעת

| אופן ההכנה:

מחממים תנור ל-220 מעלות צלסיוס.

 

צילם: דרור עינב

במיקסר עם וו בלון, טורפים את הדלעת, החלב המרוכז, הביצים, התבלינים והמלח עד שהמסה חלקה.

למיטיבי לכת, ניתן לטחון עם בלנדר מוט, או כל מעבד מזון אחר לקבלת מסה חלקה לחלוטין.

 

צילם: דרור עינב

מוציאים את תחתית הפאי ששמנו במקפיא, ומוזגים לתוכה את המלית שהכנו.

כעת, מוציאים את חתיכת הבצק הנוספת שרידדנו, ובעזרת חותכן בצורת עלה קורצים עלים מהבצק. אם אין חותכן בצורת עלה, אפשר לחתוך עיגולים קטנים, משולשים, או כל צורה אחרת שרוצים - שלב זה הוא לקישוט בלבד ואינו הכרחי.

צילם: דרור עינב

בעזרת סכין מציירים על העלה פסים כמו בציור, ומסדרים את העלים על שולי תחתית הפאי כך שיחפפו אחד לשני.

מברישים את העלים עם מעט ביצה, ומכניסים לתנור לאפייה ב-220 מעלות למשך 15 דקות.

 

צילם: דרור עינב

לאחר 15 דקות, מנמיכים את טמפרטורת התנור ל-180 מעלות, ואופים עוד כ-35-40 דקות עד שסכין שנועצים במרכז הפאי יוצאת חלקה.

 

צילם: דרור עינב

ובכן זה הפאי שלי.

פאי הדלעת המאוד אמריקאי שלי, טעים טעים ומאוד מיוחד בנוף הישראלי!

 

בבצק של תחתית הג׳ינג׳ר ניתן להכין גם עוגיות ג׳ינג׳ר, ובעיניי הן פשוט מדהימות. נסו, זה כדאי. מי יודע, אולי תגלו כמה שאתם אוהבים דלעת!

נתראה בשנת 2018!

צילם: דרור עינב


 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload