social icons-01.png
social icons-02.png

שבוע רביעי: 14-18.7.15 - ארוחת צוות

July 20, 2015

השבוע מתחיל, מאוחר כרגיל, אין לי כוח לקום...

 ההמשך לא רלוונטי, לכן אחתוך אותו.

 

כל קבוצה של מתמחים בנומה, יודעת, שיש דברים מסוימים שכל אחד ואחת יעשו בשלב כזה או אחר - יעבוד במטבח הכנות, יצא ללקט פרחים וצמחים, יבשל לכולם ארוחת צוות במשך שבוע.

הגיע תורי, ללא הזהרה מוקדמת, והנה זרקו אותנו אל המים העמוקים.

 

ארון הטבעוני משתף איתנו פעולה ומתמוגג על ערימות של חמאה.

 

ציוותו אותי עם בחורה מקולומביה בשם אנדריאה, בחורה צעירה ולא מאוד מנוסה במטבחים מקצועיים, דבר שהלחיץ אותי מעט, בהתחשב בעובדה שאני  בהכשרתי שף קונדיטור. מאוד קיוויתי לבשל ארוחת צוות עם שף קולינרי מנוסה. בחור אנגלי בשם צ׳רלי ואני מאוד קיווינו לבשל יחד וכבר חשבנו על תפריט שלם לצוות. אבל ככה זה, בסופו של דבר, זו לא תוכנית כבקשתך.

אז קפצנו פנימה ובנינו תפריט לא רע בכלל. 

 

להכין שקשוקה ל-100 אנשים זה מאתגר אך אפשרי!

 
יום שלישי עצבני

יום שלישי, כאמור, היום הראשון של השבוע שלנו, היה יום מאתגר במיוחד. 

היום הראשון בו התמודדנו עם לבשל ארוחות ל-100 אנשים, היום הראשון בו התמודדנו עם לקבל (או לא לקבל) את כל הסחורה שהזמנו, עם לחצי הזמנים, עם הטבחים שנכנסים ויוצאים מהמטבח וזורקים בקשות בהנחה שכל מה שיבקשו - לו יהי.

בסופו של דבר, למרות שהיה יום מלחיץ מאוד, עמדנו בזה. הגשנו ארוחות לא רעות, וידענו, שבימים הבאים, יהיה לנו זמן להכין את עצמנו בצורה טובה יותר.

מהיום הזה והלאה, הקדשנו כמעט את כל הערב, לאחר ארוחת הערב, להכנות ליום שלמחרת.

אני אפיתי חלות טריות לכל בוקר.

כל ירק שיכולנו לקצוץ או לקלוף מראש, נקצץ וקולף. כל עוף שיכל לשבת במרינדה, ישב במרינדה.

ממש הצלחנו להפיק לקחים מכל ארוחה. 

בימים הבאים, העמדנו ארוחות צוות לא רעות בכלל. רוב התגובות היו מאוד מחזקות.

 

 עוגה שראסמוס הכין לארוחת צוות

 

 

הכי שמחתי להכין שקשוקה לצוות.

זה אוכל פשוט, שכולם אוהבים. מה רע, יש חלה, יש טחינה, יש שקשוקה. איך אפשר שלא ללקק את הצלחת? כך היה. 

הופתעתי לגלות, כמה אנשים לא ידעו מה זה חלה. כשחייתי בניו יורק, חלה הייתה חלק מהמיין סטרים. באירופה הסיפור שונה מאוד. החבר׳ה הסקנדינביים מעולם לא פגשו בלחם הזה. מסתבר שלכל מדינה בסקנדינביה, יש לחם שמאוד מזכיר חלה, שהם אופים בחג מסוים, וזו האסוציאציה שעשתה להם החלה. כל האמריקאים התלהבו ורצו להכין סנדוויצ׳ים עם חמאת בוטנים וריבה.

 

 קאט, פירסמה תמונה שלי עם החלה באינסטוש.

 

 

פערי תרבות

קיבלנו השבוע כל מיני תגובות שונות, במהלך העבודה.

הסיטואציה הזכירה לי מאוד את התקופה בה למדתי קונדיטוריה. בביה״ס בו למדתי, יש גם סטונדטים לקולינריה. כל אחד מהם, העביר חודש בהכנת ארוחת צוות לכל בית הספר. אחד הדברים הראשונים שאומרים לכל תלמיד שנכנס, הוא לא לדבר על ארוחת הצוות ב״שיחות חדר הלוקרים״. לא היה לכם טעים? נסו לשמור זאת לעצמכם. חבל שתלמיד שהכין את ארוחת הצוות ישמע במקרה משהו שיוריד לו את המוטיבציה להמשיך ולנסות להכין ארוחות טעימות בכל יום. תמיד תגידו תודה לתלמידים שבישלו באותו היום.

יש הגיון במחשבה הזו, מכיוון שלא כל דעה, היא ביקורת בונה. 

באירופה הקטע האמריקאי של פוליטיקלי קורקט, לא כל כך תופס.

במקרה שלנו היו אנשים קבועים שבאופן קבוע היו פוקדים את המטבח שלנו, עם תלונות ודרישות למה שהיו רוצים לקבל. 

היו גם האנשים הקבועים, בד״כ אלה שכבר יצא להם לבשל ארוחת צוות, ומכירים את הלחץ, שאמרו בכל ארוחה ״תודה על האוכל היום, בנות״. 

החוויה הזו גרמה לי מאוד להעריך את הגישה האמריקאית שחוויתי בביה״ס. 

 

 עוד תמונה מהאינסטוש של קאט. השקשוקה ואני.

 

 

החזקתי סכין, בפעם הראשונה אחרי חודש!

בתחילת השבוע הזה, הבנתי משהו חשוב. זו הפעם הראשונה, בה יוצא לי ממש לבשל אוכל מאז שהגעתי לנומה!

זו הפעם הראשונה בה החזקתי סכין שף, מאז שהגעתי לכאן. בעצם - זה מאוד כייף.

בעצם, זו הפעם הראשונה שנותנים לך חופש ליצירתיות (כמובן, בהגבלת תקציב, אבל עדיין, זה חופש ליצירתיות), וכל שעלייך לעשות - הוא לבצע. לדאוג, שבכל בוקר בשעה 11:00, ובשעה 17:00, יהיה אוכל על השולחן.

 

 אופה חלה כל יום, והחיים יפים.

 

 

נזכרתי כמה שהתגעגעתי למגע בבצק. יש משהו באפיית לחמים, כל מי שחווה את זה יעיד, שפשוט מרגיע את הנפש. לא כי אפיית לחמים היא עבודה פשוטה, לא ולא, אין כאן הרבה מקום לטעויות. אבל הלחם, לעומת כל פריט אחר להכנה במטבח, הוא קובע את הלו״ז. הבצק, הוא שאומר לך מתי הוא מוכן. הוא אומר לך מתי לקפל אותו, הוא אומר מתי הגיע הזמן לחלק אותו, לגלגל אותו, לתת לו לנוח, ובסופו של דבר - הוא אומר לך מתי לאפות אותו, ולכמה זמן.

אין כאן מקום לפאקטורים אחרים. רק את והבצק שלך. 

עוד דבר מדהים הוא, שלחם משמח אנשים. לחם טרי, הריח שלו, המגע והטעם, מספיק כדי לשמח אנשים. 

 

הרי היי, למי לא מספיקה פרוסת לחם וחמאה לפעמים?!

 

 אנדריאה מקולומביה, הכינה לכולם אריפס לארוחת צוות.

 

בוקר אחד, אנדריאה, שותפתי לפשע, הכינה משהו שפגשתי בפעם הראשונה - אריפס.

גם זה סוג של לחם, כמו פיתה קטנה, שעשויה מקמח תירס, חמאה וגבינה צהובה.

את הבצק צולים על הגריל. מעבר לעובדה שהוא מאוד יפה, הוא טעים בצורה בלתי רגילה. כמה פשוט, ככה טעים.

 

 המלכה.

 

 

ככל שהשבוע התקדם, משהו בי השתחרר ומשהו אחר בי נתפס.

מצד אחד, הרגשתי שאנחנו ממש יודעות מה אנחנו עושות. לא דאגתי להכנות שלנו, כי הרגשתי שהבנו מה האופן הטוב והנכון ביותר להתארגן לארוחת הצוות כדי להוציא אותה בזמן ולדאוג שתהיה טעימה ומזינה.

מצד שני, יום ההולדת שלי התקרב. מאוד חששתי מכך. ככל שהימים עברו, הרגשתי שאני לבד. חששתי מהתחושה הזו. אני מאלה שאוהבים לחגוג יום הולדת. זה כייף, אבל זה כייף, כשאת מוקפת באנשים שאוהבים אותך, מכירים אותך, כייף להם לחגוג איתך.

 

פלפלים ממולאים מבית אמא בגרסא המונית.

 

 

יום הולדת, חגיגה נחמדת

בסופו של דבר, היה לא רע. הבוקר היה לי מעט יותר קשה. היו כמה חבר׳ה שזכרו או ראו בפייסבוק שיש לי יום הולדת ואיחלו מזל טוב, וזה היה נחמד. ככל שהיום התקדם יותר ויותר אנשים שמעו את זה ואיחלו. התחילו דיבורים על כך שיוצאים בערב אחרי העבודה, שמחתי על כך, כי... מה? חייבים לחגוג. 

 

בצק סקונס שהכנתי לשבת בבוקר.

 

אין ספק שאזכור את יום הולדת 28. אין ספק שהיה לי כייף. אין ספק, שאני שמחה שהשבוע הזה נגמר!

ידעתי שיגיע הרגע בו אכין ארוחות צוות במשך שבוע, שמעתי שזה קשה, שזה מלחיץ, שזו טבילת אש, ואין לי דרך לתאר כמה אני שמחה ומרוצה שעברתי אותה.

אני מרגישה כאילו עברנו אותה בהצלחה, וזה מה שחשוב. 

 

 סקונס שוקולד צ׳יפס שלי. הדבר הכי קרוב שקיבלתי לעוגת יום הולדת.

 

 

בשבוע הבא, אני מתחילה לעבוד במחלקה 2. מחלקה 2 היא מחלקה שאחראית לכמה מהמנות החמות בתפריט של נומה. חלק מהעבודה היא במטבח ההכנות, חלק מהעבודה היא כבר למטה, במטבח הסרוויס. בעצם זו התחנה הראשונה שאני עוברת אליה אחרי מטבח ההכנות, בתקווה שאחריה אגיע לקונדיטוריה.

מלקולם, השף קונדיטור של נומה, לשעבר השף קונדיטור של WB50 בניו יורק, שנסגרה בשנה שעברה, כבר אמר לי שהוא מנסה להביא אותי אליו למחלקה. בתקווה כבר בשבוע הבא, ושיש לו תוכניות בשבילי.

זה כייף. זו השאיפה. אני לא יכולה לחכות.

 

 מלמדת את כולם איך נכון לאכול קוסקוס.

 

אז לסיכום, 

10 ארוחות צוות מוצלחות.

הרגליים כואבות משמעותית פחות.

אחד יום הולדת 28 שלא אשכח לעולם.

התקדמתי למחלקה חדשה.

אני בנומה כבר רשמית חודש!

מחר מגיעים סטאז׳רים חדשים.

 

נראה לי שאנחנו בפתחו של שבוע מוצלח.

שיהיה לכולנו בהצלחה!

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload