top of page

שבוע 13 ואחרון - ארוחת ערב אצל השגריר האמריקני בדנמרק, ומטבח הכנות

עודכן: 19 בפבר׳


יום ראשון בבוקר. אני מתעוררת בדירה הסקנדינבית המעוצבת להפליא שלי, לבוקר דני גשום של אמצע ספטמבר.

הגעתי הביתה בשעה 5 לפנות בוקר, אחרי מה שהיה יום העבודה האחרון שלי ב״נומה״.

יש תחושה, שמזכירה את התחושה של השחרור מצה״ל.

מעין ריק כזה. מעין, שאלה. ״מה עושים עכשיו?״ היה קשה, חיכיתי קצת לסוף, לא אשקר. אבל פתאום, כשזה נגמר, מוזר לחשוב שאולי במלחמה הזו אני כבר לא חיילת קרב.

יום שני, יום אמריקאי

בקופנהגן גר השגריר האמריקני, ושמו בדנמרק רופוס.

רופוס הוא בחור צעיר ומקסים, הוא גם גיי מה שהופך את כל הסיפור שלו לביג דיל בארצות הברית, שלפעמים מפתיעה בכמה שהיא מיושנת.

רופוס אירח בביתו ארוחת ערב לחברי ממשלת דנמרק החדשה, בה נומה, או יותר נכון, כל השפים האמריקאים שעובדים בנומה, בישלו והגישו את האוכל.

אני, כידוע לכל מי שמכיר אותי - אמריקאית.

טוב, זה לא נכון. אולי אי אפשר להעביר זאת בבלוג שכתוב בשפה העברית, אבל בכמה מילים, רק אציין, שכל מקום אליו אלך, אצטייר כאמריקנית. אני לא. אבל זה תמיד מפתיע כשמתברר שבעצם, אני לא. לכן, בצוות נומה, צירפו אותי לחבורה המקסימה שבישלה ארוחת ערב לשגריר, ואני, בחורה שאוהבת הזדמנות טובה לבשל וליצור קשרים חדשים, הצטרפתי בשמחה.

אז השבוע שלי התחיל ביום שני במקום ביום שלישי, ונמשך שישה ימים במקום חמישה.

אבל האירוע בבית השגריר היה סיפתח מצוין לשבוע האחרון שלי בנומה.

12 שפים שעובדים ביחד על ארוחת שחיתות אמריקאית בסביבה מעט שונה, באווירה מעט אחרת, היה פשוט מצוין.

בתפריט - כנפי עוף ברוטב ברביקיו, תירס מהקלח, דיונון מטוגן, סלט קיסר עם חלמון ביצה משומר בבקר ורוטב מחלב בוטנים, סלט שעועית, כרובית מקורמלת בתנור, מקרוני & צ׳יז, ברווז צלוי. לקינוחים, איך לא - דונאטס, ניו יורק צ׳יז קייק, פאי תפוחים אמריקאי וקוקילידות.

מיותר לציין כמה שאכלנו, כמה שטעים היה, וכמה שכאבה הבטן אח״כ.

יש לי לפעמים הרגשה של דה ז׳ה וו...

אז למי שהצטרף עכשיו או למי ששכח, כל סטאז׳ר המגיע לנומה, מתחיל את המסע שלו במטבח ההכנות שנמצא בקומה השנייה של המסעדה. אידיאלית, כל סטאז׳ר גם מסיים שם את המסע המופלא שלו. משהו בסגנון ״מהפרדת עלים הגעת ולהפרדת עלים תשוב״.

אני דווקא נוטה לחבב את מטבח ההכנות בימים אלה, למרות שהמטרה היא בד״כ להתרחק ממנו.

השבוע, לא נתתי לשום דבר להפריע לי להינות.

זה שבוע אחרון. זה הזמן.

כשאתה סטאז׳ר ותיק במסעדה, מצפים ממך לקחת יותר אחריות. הסו שפים נותנים לך מטלה, ועל אחריותך לדאוג שכל הסטאז׳רים האחרים יודעים מה לעשות, שכולם מבצעים, שכולם דוחפים, ושמסיימים מהר ועוברים למטלה הבאה.

השבוע היו לנו כמה מטלות חדשות.

בסקנדינביה, החלה רשמית עונת הציד. הפרטים הבאים לא נועדו לטבעוניים, צמחוניים או בעלי לב חלש. אבל לכל השאר, מותר לספר, שבימים אלה מגיעים לנומה מהציד איתו אנו עובדים, הרבה ברווזים.

הברווזים, מגיעים אלינו מבלי שטופלו ומבלי שנגעו בהם. כאמור, ישר מהציד.

מה זה אומר? במילים שפוליטיקאי ישראלי שנוי במחלוקת אמר פעם:

״אם זה הולך כמו ברווז ומדבר כמו ברווז - זה ברווז״

נקראנו למשימה הלא פשוטה, לא פיזית ולא מנטלית - למרוט את נוצות הברווז ולהכינו למאכל אדם.

מבלי להיכנס יותר מידי לפרטים הגרפיים, רק אציין שהברווז הראשון זה קשה ומעט מוזר. אבל אחרי 68, מתרגלים לרעיון.

עמדנו מחוץ למסעדה משעה 11:30 בבוקר ועד השעה 20:00 בערב ומרטנו את הנוצות של כל אחד מ-68 הברווזים שהגיעו אלינו. לאחר מכן, הכנו אותם לשלב הבא - ברביקיו.

זו הייתה חוויה מעניינת ומחשלת בשבילי. אני קונדיטורית! מעולם לא התמודדתי עם חיות באופן כזה. למען האמת, לא ידעתי אם אי פעם יצא לי להכין חיות, שלא לומר חיות ציד, למאכל.

אני מאוד שמחה שיצא לי לעשות זאת, שהרי בנומה אני מחלטרת כטבחית, וזה מה שטבחים עושים.

הפעם היחידה שראיתי משהו קרוב לזה, היה בשנה שעברה, כשקיבלנו ב״פרונטו״ יונים, באותו המצב בדיוק.

זה מעניין, ואם שמים את העניין המנטלי בצד, יש חשיבות, לאדם המכין ומגיש מזון, להתעסק במזון, בחומר הגלם, מהמצב הבסיסי ביותר.

לצוד, נגיד, לא הייתי הולכת.

״היי טוני, אתה מכין קינוח ליום האחרון שלנו בנומה?״