top of page

שבוע 12: 7-11.9 - ליקוט, Foraging


על התחלות, על סופים ועל מה שביניהם

או

חשבון נפש

״אבל כבר ליקטתי בשבועיים הראשונים״

״כן, אבל זה היה או זה או מטבח הכנות, וחשבתי שזה יכול להיות לך יותר נחמד״

קימי, הסו-שף, אמר לי במוצאי שבת כשפרסם את סידור העבודה.

יאללה, מכפאת לי!

האמת היא, שאני צריכה להודות לו.

הגשם הפסיק לרדת מעל קופנהגן בלילה שבין ראשון לשני, השמש הגיחה לביקור והעולם חייך.

ימים שני ושלישי היו מצוינים לשהיה מרובה בחוץ, ולמרות שזכרתי את הליקוט כחוויה נחמדה אך מתישה, הפעם, הוא החוויה הייתה הרבה יותר כייפית משהייתה לפני כחודשיים.

בינתיים, בדנמרק, התחלפו העונות. פה כבר סתיו.

כל גרגרי היער והפירות כבר הבשילו.

אנחנו אוספים פטל שחור, פטל אדום, דומדמניות שחורות ואדומות, פירות הוורדים, פרחים בשלל צבעים וטעמים, עשבים שצומחים ליד המים, סרפדים ונמלים. כן, נמלים!

איך אוספים נמלים?

האמת, היא שזה די מגניב.

אנחנו הולכים ליערות, מחפשים את הקנים הגדולים. אבל ממש גדולים.

אנחנו חופרים קצת, רואים שהן יוצאות, ואז מניחים כמה קרטונים לבנים כדי שהן יטפסו עליהם. מהר אנחנו מנערים את כל הנמלים שטיפסו על הקרטון אל תוך דלי, ואח״כ אוספים אותן לתוך קופסא ולוקחים בחזרה למסעדה.

צריך לעבוד מהר כשמלקטים נמלים, כי... טוב, הן נמלים! הן יברחו!

וזה עוד כלום! הן מטפסות עלינו תוך כדי שאנו מנסים לתפוס אותן, לכן אנחנו כל הזמן ״רוקדים״, ומתנערים כדי להוריד אותן מעצמנו. אחרת, הן עלולות ללכת עלינו ואיתנו כל היום.

יום רביעי הגיע, ואיתו ההבנה שיש לנו בעיה. שוב יש גל שפעות וחולי. מזג האוויר כאן משתנה כל הזמן. חום, קור, גשם ושמש. אנחנו מנסים להיות כוכבי על וכוכבי רוק, אבל בסופו של דבר, כולנו אנושיים ואנשים חולים.

״אם פיורלה לא תגיע היום, תוכלי להישאר מאחורה ולעזור לחבר׳ה בפס 2?״

זו שאלה רטורית שבן שאל אותי. ברור שאשאר. זה מבאס, כי כבר התמכרתי לחום המלטף של השמש לעומת הפלורסנט הקר של המטבח. אבל זו העבודה שלי, וההגדרה שלה מסתכם במילים:

״כן, שף״.

נשארתי במטבח כל היום, ופתאום, בפעם הראשונה, הרגשתי כמה שלמדתי.

ידעתי מה המשימות בכל פס, ואת זה הבנתי כי עזרתי לשלושה פסים שונים ביום אחד.

עזרתי לפס 2 (תפוחי אדמה), עם הסרפדים שלהם, עם קליית שמרים טריים, עם הכנת עליי כובע הנזיר למנה של זנב לובסטר, עם הפרדת פרחים.

עזרתי לסטאז׳רים החדשים בפס הכנות.

הם שאלו אותי מלא שאלות, וידעתי לענות להם על כולן.

״מה זה? אפשר לטעום? עם איזו מנה זה יוצא? איך עושים את זה?״

איזה כייף.

בארוחת הערב, נייט (מאט דיימון), ניגש אליי.

״היי ליאור, רוצה לעבוד איתנו הערב בסרוויס?״

בטח! אני רק צריכה לוודא שזה בסדר עם בן, הסו-שף. השבתי לנייט.

״זה בסדר, כבר דיברתי עם בן. כשתוכלי, פשוט תרדי אלינו, טוב?״

ברור שטוב! מצוין! אני אוהבת את הסרוויס עם פס 1.

״יהיה כייף הערב, יש מנה חדשה!״ נייט הוסיף.

היה גם שולחן של שלושה בחורים ישראליים חמודים, להם יצא לי להגיש הרבה מנות ואפילו להעביר בסוף הערב סיור בעברית במטבח.

שולחן שלישי מישראל בשבוע האחרון, זה פי 3 יותר מכל התקופה שלי בנומה!