top of page

שבוע שישי: 28.7-1.8


על הצלחות וכישלונות מפוארים

זהו השבוע השני שלי במחלקה 2, פס חם.

אני, כאמור, אחראית על מנת תפוחי האדמה - מההתחלה ועד הסוף.

לוק, הסו שף, שואל אותי בשלישי בבוקר איך אני. איך אני מרגישה עם העבודה.

אני אומרת לו שאני חושבת שהכל בסדר. ״אוקיי. השבוע את לבד. את אחראית על הפס. היה לך שבוע עם צ׳ארלי, זה מלא. את יודעת את העבודה. בואי לזה עם ביטחון ורוצי על זה!״

כך היה, בתחילת השבוע לפחות.

אני ברכבת אני בדרך!

במקומו של צ׳ארלי, הציבו לצידי את ארון, שהולך ונהיה אהוב ליבי האמיתי. את ארון הייתי צריכה ללמד את העבודה, כדי שיוכל להחליף אותי בשבוע הבא, ובתקווה אמשיך לי בדרכי ואעבור לעבוד בקונדיטוריה.

אנחנו צוות נפלא. ברגע שאחד מסתובב, השני משלים לו את העבודה, ללא מילים.

זו תכונה חשובה, במטבח, לעבוד עם אדם שיש לך כימיה איתו. כי לפעמים, אין זמן להסביר הכל. אין זמן להגיד דברים, אבל חייבים להספיק. התכונה הזו, להמשיך את חבר הצוות שלך כשהוא לא שם - היא מתנה.

אחת העוגיות הטעימות, קינוח לצוות

כך יצא, שביום רביעי בערב, ארון ואני, בפעם הראשונה בחודש וחצי האחרונים, סיימנו את כל המוטל עלינו בשעה 20:30. אז קרה דבר, שאני לא חושבת שחלמנו שיקרה. שלחו אותנו הביתה.

בפעם הראשונה, אולי גם האחרונה, בשעה 21:00, יצאנו את שערי נומה והלכנו הביתה. כולם עוד עבדו, הסרוויס ממש בעיצומו, עוד לא החלו ניקיונות. אותנו שלחו הביתה. היינו בשוק. ברחנו משם לפני שמישהו יספיק להתחרט.

ארון פנה אליי ואמר, ״כמה זה מוזר בעינייך, שאנחנו כל כך מאושרים כי עבדנו היום רק 14 שעות?!״

כן... מוזר. אפילו לא הרגשתי עייפה כשיצאתי משם. היה כל כך מוקדם. השמש עוד זרחה בשמי קופנהגן. בתי העסק עוד היו פתוחים. ערב שיזכר עוד זמן רב.

זה מה שקורה כשנותנים לשתי בחורות מאירלנד לבשל ארוחת צוות.

ביום חמישי בבוקר, הייתה אווירה מעט שונה. רנה, השף האלוהי של נומה, סופסוף חזר מחודש טיול מחקר באוסטרליה.

למי שלא יודע, למי שלא שמע, למי שלא כל כך בעניינים האלה, נומה, שבשנה האחרונה העתיקה את עצמה לטוקיו, יפן, לשלושה חודשים, עכשיו מותר לספר, בתחילת השנה הבאה תעתיק את עצמה לסידני אוסטרליה.

בשביל הסיפור הזה, רנה, ושף מטבח הניסויים שלו, תומאס, נסעו כמעט לחודש לאוסטרליה להכיר את הנוף המקומי, את האוכל, את התבואה, את מה שלים ולאדמה יש להציע.

אז רנה חזר. ניקינו הכל, ווידאנו שהכל עומד במקום. בעיקר, היינו מעט מתוחים.

הוא נכנס למטבח, כולו חיוכים. איזה אדם מדהים.

קינוח אלוהי לצוות

״נעים מאוד, אני רנה, ואתה?״

הוא עובר אחד אחד, בין הסטאז׳רים החדשים, ושואל אותם לשמם ומאיפה הגיעו. הוא עובר אחד אחד בין הסטאז׳רים הקיימים ואומר כמה כייף לראות אותם שוב. הוא נותן לי כיף. כולי ריגושים.

אחר כך, הוא בא, ומתחיל לדבר איתי.

״לא ידעתי שאת מישראל, את נשמעת כל כך אמריקאית! גרת בארה״ב?״

כן. אני מישראל. נכון, אני נשמעת אמריקאית כן... גרתי בניו יורק קרוב לשנתיים.

״באמת? איזה יופי, מה עשית שם?״

למדתי קונדיטוריה, מעט עבדתי. עיר מדהימה.

סיפרתי לו על מה שאני עושה בארץ, על פרונטו. שאני קונדיטורית.

״רגע, אז את לא רוצה לעבוד פה בקונדיטוריה? או שאת סבבה עם להסתובב קצת בכל מקום?״

כן, אני אשמח לעבוד בקונדיטוריה, אני ממתינה בסבלנות בינתיים.

״אבל דיברת על זה עם מישהו?״

כן, דיברתי עם דן השף ועם לוק, הסו שף.

״טוב, אני אדאג שתגיעי לקונדיטוריה. אל תדאגי. אגב, תגידי, את דתייה?״

לא, מה פתאום, השבתי בחיוך.

״איזה מעניין. את יודעת, יש לנו פה כבר חמישה יהודים! אני אראה לך!״

חשוב לציין, שאלה לא אמירות שנאמרות מתוך גזענות, אלא מתוך עניין.

סירפדים חלוטים ושמן עירית

מאוחר יותר, בארוחת הערב, ישבנו עם דן. השף של נומה.

היה מאוד מעניין וכייף.

רנה, שישב מולנו, שאל את דן, ״אתה יודע שליאור שף קונדיטורית?״ דן כמובן השיב שכן. ״מתי אתה משבץ אותה בקונדיטוריה? אני רוצה שהיא תיכנס לשם כבר בשבוע הבא״, דן השיב שזה מה שהוא מתכנן.

מיותר לציין שזה היה רגע מטורף בשבילי.

המשכנו לדבר עם דן, הוא סיפר לנו איך הוא בוחר את הסטאז׳רים שמגיעים לנומה אחד אחד.

בכל אחד יש משהו שמדבר אליו, שעושה לו את זה, ולכן הוא כאן.

יש כאן מלא חבר׳ה צעירים. מאוד. חלקם בני 18-19. חלקם בני 35. יש פה חבר׳ה שמעולם לא למדו בישול. לחלקם אין ניסיון. חלקם עבדו 16 שנים במסעדות 2 כוכבי מישלין ומעלה. כאמור, אצל כל אחד היה משהו, שעשה את זה לדן. משהו ברזומה, משהו במכתב שכתב. משהו.

״כי מי רוצה לעבוד במסעדה מלאה בחבר׳ה בני 25-30 שיש להם מלא ניסיון ועבדו כל החיים במסעדות 3 כוכבי מישלין? זה נשמע ממש משעמם, לא?״ כך דן. האמת? יש משהו בדבריו.

פטריות קוג׳י ושוקולד, חלק מקינוח

הערב שבו הרסתי סרוויס בנומה

אני עושה את אותה העבודה יום יום, כמעט שבועיים.

זה מאוד מלחיץ, אבל כשקולטים את העבודה ואת הסדר, עובדים מאורגן, הכל הולך חלק.

היה שינוי אחד בין השבוע שעבר לשבוע הנוכחי. בנומה, יש חשיבות גדולה לעונתיות, ככה זה כשאוספים הרבה מחומרי הגלם מהאדמה. אז העונה של העלים בהם השתמשנו לחבילות תפוח